המדבר הוא מקום מיוחד שכיף להגיע אליו לפרקי זמן קצרים כדי לחוות פראיות, עוצמה ושקט, אך מרבית בני האדם אינם יודעים להעריך את סגולותיו ואת ערכי הטבע הייחודיים שבו, לרבות את מגוון מיני העופות, שמצאו דרכים מרתקות להסתגל לתנאים הקשים מנשוא במשך רוב ימות השנה

יש שני טיפוסים עיקריים של מדבריות: מדבר הנגב - מדבר אמיתי בדרומה של הארץ השוכן בקו הרוחב של מדבריות העולם, ומדבר יהודה - המוגדר כמדבר מקומי וקטן בצל גשם, שרק בשל היותו אזור נמוך מאוד נוצרו תנאי המדבר המיוחדים שבו. ממזרח לחמוקי המדבר נמשך מצוק ההעתקים לכל אורכו ומשני צדיו של בקע הירדן, כחלק מהשבר הסורי-אפריקני הגדול אשר ים המלח משובץ בו.

מדבר הנגב הגדול כולל את מרכז הר הנגב, את מערב הנגב ואת הערבה הצחיחה בצדו המזרחי של הנגב, עד הרי אילת הנישאים בישימונם בקצה המדינה. חלק משמעותי מקרינת השמש נספג באדי מים באוויר ובעננים, ואילו במדבר הקיצוני אין כמעט עננים ואדי מים ועל כן הטמפרטורה גבוהה במיוחד באזורים אלו. בנוסף לזאת, צפיפות הצמחייה (שלה תפקיד חשוב במיתון הטמפרטורה הקיצוניות) קטנה במיוחד, ועל כן גם לעופות יש פחות מקומות מחבוא מהשמש, אך לא כך בנוגע ליכולות ההסוואה המצוינות.

איך שורדים בתנאי חום וקור קשים?

הטמפרטורות במדבר עשויות להגיע ל- 45 מעלות בצל, ובלילה הקרינה חוזרת אל החלל הנקי כך שהטמפרטורה צונחת ב-20 מעלות ויותר, ולכן קר בלילה המדברי. העופות צריכים להסתגל לא רק לעומס החום אלא גם לקור בלילות - הסתגלויות מבלבלות לחלוטין.

טמפרטורת הגוף של העופות גבוהה יותר משל כל החולייתנים, ומאחר שמספר המינים בחבל המדברי מוגבל וקטן יחסית לאזורים הממוזגים - התחרות בין הפרטים נמוכה יחסית. חלק מהמינים מותאמים היטב פיזיולוגית ואנטומית לתנאי המדבר, אחרים מותאמים גם או רק באופן התנהגותי לתנאי המדבר המיוחדים, ויש מינים שבוחרים להתקיים בקרבת בני האדם החיים במדבר, כך שיש להם שפע של מים ומזון. הללו מצויים גם באזורים לא מדבריים, כך למשל הבולבול, הצופית, הדרור והצוצלת.